פרק 2:

יום ראשון, 31 בינואר 2016
שעה: 8:25

פרק 2- נפש גדולה ורחבה

אחרי קריאת החלק הראשון הבנתי שלפעמים שאכפת לנו ממישהו אנו מציקים לו ומכאיבים לו ואפילו לא שמים לב.

בחג השבועות הגיע הדוד צמח מתל אביב והביא לסומכי במתנה זוג אופניים.

אומנם יום ההולדת שלו חלה בין פסח לל"ג בעומר, אבל בעיני הדוד כל החגים היו שווים, חוץ מחג ט"ו בשבט שאליו התייחס בכבוד רב. בחלק הזה לדעתי הסופר מנסה לשכנע אותנו למה חג ט"ו בשבט הוא יוצא דופן מהאחרים.

לפעמים שהדוד צמח בא לבקר את סומכי הוא היה מקים אותו בחמש וחצי בבוקר והולכים למטבח לטגן להם משהו לאכול בחשאי.

כאילו דוד צמח וסומכי שייכים לכנופיית נוכלים מסוכנת, במשפחתם הייתה להם דעה עלובה על דוד צמח, הם לא האמינו ביכולותיו.

לפעמים שדוד צמח יושב עם משפחתו במרפסת הוא דיבר על דברים שאסור לדבר בנוכחות ילדים למשל: כסף, שערוריות, בגידות ולפעמים יצאו לו מהפה גסויות וכל פעם מישהו היה משתיק אותו.

דוד צמח בכל ביקורו במשפחה זו היה מביא מתנה לסומכי למשל : דולר נאצי, עכברים, מונופול, רובה חצים, והפעם הוא הביא לו אופניים.

וכל פעם שהמשפחה רואה מה הוא הביא לסומכי הם היו צועקים עליו.

סומכי שמח מאוד ממתנת האופניים שדוד צמח הביא לו.

הוא יצא לסיבוב עם האופניים, כל ילדי השכונה, בני כיתתו הסתכלו עליו בלעג וקינאו בו, והוא המשיך לרכוב.

עד שמישהו אומר מול כל ילדי השכונה תראו : " לסומכי קנו אופניים של בנות", "עוד מעט יקנו לו גם שמלה של שבת אמר עוד ילד".

הוא התלבט עם להחזיר להם בקללות או במכות. אבל סומכי המשיך לרכוב על אופניו.

הוא בדרכו לאפריקה אומר שלא אכפת לו שהילדים בכיתה ובשכונה צוחקים ולועגים לו.

אמשיך לרשום את פרק 3 בקרוב.

פרק 1:

יום שני, 25 בינואר 2016                                                                 שעה: 8:52

                    פרק 1- כך ליבלבה האהבה

מסופר על ילד שהייתה אצלו ברחוב ילדה בשם אסתי. הוא אהב אותה מאוד, בארוחת הבוקר הילד אומר בלחש אסתי. אביו השיב במילים: "אסור לאכול בפה פתוח", ובערב אמרו עליו: " הילד המשוגע שוב סגר את עצמו בשירותים ומשחק במים".

אבל הוא לא שיחק במים, אלה מילא מים בכיור ורשם את שמע באצבעו על פני המים.

היו לו חלומות על אסתי: בחלום הוא חלם שאסתי מצביעה עליו וצועקת "גנב"!  "גנב"! והוא נבהל ומתחיל לברוח, וכולם רודפים אחריו, הרדיפה נמשכת על פני מגרשים וסמטאות וכל הרודפים מתעייפים.

ולבסוף רק הילד ואסתי נשארו לרוץ.

והם הגיעו למחסן קרשים חשוך מתחת למדרגות של בית זר, ואז חלומו מתגשם, שני שירי אהבה כתב בפנקסו השחור שאבד לו.

פעם אחת הילד הצביע בשיעור כתיבת הארץ וכשקיבל את רשות הדיבור אמר בתוקף רב:

" אגם החולה נקרא גם בשם סומכי"

כל הכיתה צחקה בצחוק גדול. המורה שלו חקר אותו בזעם.

הכיתה התפרעה וצעקה בקול גדול:

"סומכי סומכי סומכי" המורה תפח על השולחן והתעצבן.

כעבור חמש דקות נרגעו ילדי הכיתה, אבל הוא נשאר סומכי כמעט עד סוף כיתה ח'.

אסתי שלחה לילד פתק בסוף אותו שיעור של כתיבת הארץ והיה כתוב בו:

"משוגע אחד, למה לך לעשות דברים שיסבכו אותך בצרות? תפסיק"

הוא לא רצה לשים פתק אהבה בתוך תיקה של אסתי.

להפך: בכל הזדמנות שהייתה לו הוא משך לאסתי בקוקיותיה עד שהתחילה לקלל אותו .

והוא גם המציא לה את את הכינוי: "קלמנטיין" 

והיא מצאה בשבילו מילה אחת : גועלי, מגעיל אחד.

כמה פעמים הילד הכאיב לאסתי בהפסקות עשר עד שהופיעו דמעות.

והלשינה עליו למחנכת שלהם, והיא הענישה בחומרה את הילד המכונה "סומכי"

וכך ליבלבה האהבה , אסתי הייתה בוכה בגללו בהפסקות העשר והוא היה בוכה בגללה בלילה.

וזהו זה בעצם הפרק הראשון, אני ימשיך לכתוב את פרק 2 בקרוב.

הייתי מאוד מתוח בקריאתי.