יום שני, 25 בינואר 2016 שעה: 8:52
פרק 1- כך ליבלבה האהבה
מסופר על ילד שהייתה אצלו ברחוב ילדה בשם אסתי. הוא אהב אותה מאוד, בארוחת הבוקר הילד אומר בלחש אסתי. אביו השיב במילים: "אסור לאכול בפה פתוח", ובערב אמרו עליו: " הילד המשוגע שוב סגר את עצמו בשירותים ומשחק במים".
אבל הוא לא שיחק במים, אלה מילא מים בכיור ורשם את שמע באצבעו על פני המים.
היו לו חלומות על אסתי: בחלום הוא חלם שאסתי מצביעה עליו וצועקת "גנב"! "גנב"! והוא נבהל ומתחיל לברוח, וכולם רודפים אחריו, הרדיפה נמשכת על פני מגרשים וסמטאות וכל הרודפים מתעייפים.
ולבסוף רק הילד ואסתי נשארו לרוץ.
והם הגיעו למחסן קרשים חשוך מתחת למדרגות של בית זר, ואז חלומו מתגשם, שני שירי אהבה כתב בפנקסו השחור שאבד לו.
פעם אחת הילד הצביע בשיעור כתיבת הארץ וכשקיבל את רשות הדיבור אמר בתוקף רב:
" אגם החולה נקרא גם בשם סומכי"
כל הכיתה צחקה בצחוק גדול. המורה שלו חקר אותו בזעם.
הכיתה התפרעה וצעקה בקול גדול:
"סומכי סומכי סומכי" המורה תפח על השולחן והתעצבן.
כעבור חמש דקות נרגעו ילדי הכיתה, אבל הוא נשאר סומכי כמעט עד סוף כיתה ח'.
אסתי שלחה לילד פתק בסוף אותו שיעור של כתיבת הארץ והיה כתוב בו:
"משוגע אחד, למה לך לעשות דברים שיסבכו אותך בצרות? תפסיק"
הוא לא רצה לשים פתק אהבה בתוך תיקה של אסתי.
להפך: בכל הזדמנות שהייתה לו הוא משך לאסתי בקוקיותיה עד שהתחילה לקלל אותו .
והוא גם המציא לה את את הכינוי: "קלמנטיין"
והיא מצאה בשבילו מילה אחת : גועלי, מגעיל אחד.
כמה פעמים הילד הכאיב לאסתי בהפסקות עשר עד שהופיעו דמעות.
והלשינה עליו למחנכת שלהם, והיא הענישה בחומרה את הילד המכונה "סומכי"
וכך ליבלבה האהבה , אסתי הייתה בוכה בגללו בהפסקות העשר והוא היה בוכה בגללה בלילה.
וזהו זה בעצם הפרק הראשון, אני ימשיך לכתוב את פרק 2 בקרוב.
הייתי מאוד מתוח בקריאתי.
היי אור
השבמחקתודה על תגובתך..
השתדל לא לספר את תוכן הפרקים אלא תחושות שעלו בך בעקבות הקריאה..
מתוך מה שכתבת עולה נושא ההצקות , לפעמים דווקא למי שאכפת לנו ממנו.. קרה לך שהצקת ולא הבנת למה?
אתה יכול להבין מה עבר לו בראש? הרי הוא מחבב את אסתי לא?
מחכה לקרוא את ההמשך
ענת
לדעתי הילד המכונה סומכי אוהב את אסתי, הוא אינו יודע להביע את אהבתו כלפיה ולכן מצא דרך להציק לה בכל הזדמנות.
מחק